גזר דין בתיק ת"פ 41196-05-10

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). 

           על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, בתאריך 11.8.09, בשעה 15:00 או בסמוך לכך, ברחוב התע"ש 24 בכפר סבא, על רקע ויכוח בגין חנייה איים הנאשם על נתן אפל (להלן:"המתלונן") במילים "תעיף את האוטו אתה גם ככה מת, אני ארצח אותך" בכוונה להפחידו או להקניטו.

מיד ובסמוך לכך, השליך הנאשם אבן שהתנפצה על הרצפה.

2.         הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יחזור בו הנאשם מכפירתו, יודה בכתב אישום מתוקן ויורשע בגינו, ללא הסכמה לעניין הענישה.

עוד הוסכם כי יתקבל תסקיר שירות מבחן ולאחריו- יטענו הצדדים באופן פתוח.

המאשימה עתרה להרשעה נוכח הרשעתו הקודמת של הנאשם מיום 3.5.10, אך ב"כ הנאשם ביקש כי שירות המבחן יבחן בכל זאת ענישה ללא הרשעה.

3.         על פי תסקיר שירות המבחן מיום 27.3.12, הנאשם הינו כבן 29, יליד הארץ, נשוי ואב לילדה בת 10 חודשים.

הוא מתגורר עם משפחתו בבית חמותו בפתח תקווה, ועובד במסעדה המשפחתית מזה כ-11 שנים עד היום.

מגיליון הרישום הפלילי בעניינו עולה כי בעברו הרשעה בגין עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין משנת 2008. הנאשם מוכר לשירות מחודש אפריל 2003, במסגרת אבחון שנערך לגביו בגין עבירות של הפרעה לשוטר משנת 2000. בתחילת האבחון התרשם השירות מבחור צעיר וילדותי עם קושי בהבנת השלכות התנהגותו התוקפנית. ביצוע העבירות נעשה על רקע קשייו של הנאשם בדפוסים אימפולסיביים מושרשים, הבאים לכדי ביטוי בהעדר תכנון ומחשבה, תגובה רגשית בלתי נשלטת, וחוסר בשיקול דעת במצבים קונפליקטואליים. במצבו המתואר קיימת נזקקות טיפולית אותה דחה ושלל הנאשם, וכן הסתייג מביצוע עונש של של"צ.

באשר לשאלת הרשעתו בדין, לא נמצאה פגיעה ממשית בתפקודו הנוכחי של הנאשם. עתידו המקצועי אינו ברור לו, והוא מבקש כי הרשעתו לא תחבל בעתידו. בהעדר פגיעה מוחשית במקום עבודתו הנוכחי, הואיל והנאשם נוטל אחריות חלקית על מעשיו ומצמצם ממעורבותו וחלקו בעבירה, אין השירות בא בהמלצה לאי הרשעה.

לאור האמור, ומכיוון שהנאשם מעוניין להמשיך בכוחות עצמו ללא התערבות שירות המבחן, נמנע השירות מהמלצה טיפולית בעניינו.

4.         בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי לחובת הנאשם, אשר הורשע בתיק זה בעבירת איומים, עבר פלילי שעניינו הרשעה בעבירת העסקת שב"ח שבוצעה עובר לעבירה בתיק זה. מדובר בכתב אישום חמור, ובאיומים ברף העליון -בהיותם קונקרטיים וחמורים ברצח על דבר של מה בכך שעניינו סכסוך חניה.

על החומרה שמייחס המחוקק לעבירת האיומים ניתן ללמוד מהעובדה לפיה ענישה שבצידה משתווה לזו הקבועה בגין עבירת תקיפה הגורמת חבלה.

כיום קובעת הפסיקה כי על כל הרשויות לאחד כוחות במלחמה באלימות הפושה בחברה, כשתפקידו של בית המשפט במאבק זה הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות כדרך לפתרון סכסוכים כפי שקרה במקרה זה. בית המשפט העליון קבע כי יש להעביר מסר לעבריינים בכוח כי החברה לא תגלה סבלנות כלפי התנהגויות מעין אלה. בפסיקתו, גזר בית המשפט שנת מאסר על אדם ללא עבר פלילי שהורשע בעבירת איומים בתוך המשפחה.

התסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם הינו תסקיר שלילי, בעל המלצה שלילית ותוכן המלמד על אינדיקציות שליליות.

בנסיבות אלה, הענישה הראויה בתיק זה הינה ענישה מחמירה בדרך של מאסר בפועל, ולו בעבודות שירות, על מנת להרתיע את הנאשם, כמו גם נאשמים פוטנציאליים אחרים. עתירת הנאשם לאי הרשעה -אין לה על מה לסמוך הן בשל העובדה כי הורשע בעבר, והן משום שהכלל הוא הרשעה בדין וההימנעות ממנה מהווה חריג לכלל, שהנאשם אינו מקיים את תנאיו בהתאם להלכת כתב.

לאור האמור, עתרה המאשימה לענישה על דרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, וקנס.

                 מאידך, טען ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש כי נוכח התסקיר - אינו עותר עוד לאי הרשעה. הענישה לה עותרת המאשימה בנסיבות אלה הינה חמורה מידי, הואיל ומדובר בנאשם שהודה וחסך בזמנו של בית המשפט, וכן חסך מהצורך להעיד את המתלונן.

                 התסקיר בעניינו של הנאשם אינו חיובי, אך הוא מפרט את נסיבותיו האישיות לפיהן מדובר באדם צעיר, בשנות העשרים לחייו, העובד בעסק משפחתי המפרנס את משפחתו והוריו, למעשה מפרנס את המשפחה, ומשך- אף התנגד לביצוע של"צ בפני שירות המבחן.